פסק דין
1) עניינה של התביעה הוא עתירת התובעת נגד הנתבעת (להלן גם: "בזק"), לפצות אותה בסך של 5,000 ₪ בגין חיוב לחברת סילולר (להלן: "פלאפון") בשעה שהיא סברה, כי היא משתמשת בשירותי הנתבעת בביצוע שיחותיה ולא באמצעות הקו של חברת פלאפון.
2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
3) לטענת התובעת בכתב תביעתה, בחודש יוני 2013, נסעה לחו"ל. עובר לנסיעתה, פנתה התובעת לנתבעת אשר נציגיה הציעו לה שירות BPHONE, שירות שמאפשר שימוש בקו הטלפון של הנתבעת באמצעות מכשיר הטלפון הנייד, מחו"ל-לארץ ולהיפך, לפי תעריף קו הטלפון של בזק (להלן: "ביפון" או "השירות"). התובעת טוענת כי הסכימה לקבל את השירות האמור. במהלך שהותה בחו"ל הודע לתובעת, כי נתקבל חיוב חשבון של חברת פלאפון ובו מופיע כי עבור 5 ימי שהותה בחו"ל, חויבה בסך 2,400 ₪.
4)הנתבעת טוענת בכתב הגנתה בין היתר, כי לפי המתועד ברישומיה, התובעת הזמינה שירות "ביפון" ביום 8.6.12. לטענת הנתבעת, מדובר בשירות שניתן חינם, ללא עלות דמי התקנה ואשר מאפשר לבעל מכשיר טלפון נייד, לשוחח ממכשירו זה באמצעות קו בזק. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה, וכך נציגותיה העידו לפניי, כי השירות מתבצע באמצעות התקנת יישום (אפליקציה) על מסך מכשיר הטלפון הנייד, וכשזה מותקן, נדרשת התחברות לאינטרנט אלחוטי WIFI, ורק אז לאחר הזדהות, ניתן לבצע שיחות טלפוניות באמצעות מכשיר הטלפון הנייד בהתאם לתעריפי השיחות הרגילות מבזק לבזק ומבזק לסלולר. הנתבעת מפרטת בכתב הגנתה, וכך גם בדיון לפניי, את השיחות שניהלה התובעת עם נציגי הנתבעת כאשר האחרונים סייעו לה בהורדת היישום האמור, עד אשר הדבר הצליח. נציגות הנתבעת טענו לפניי, כי לתובעת נשלח באמצעות הדואר האלקטרוני, לאחר שיחותיה האמורות, דף הסבר אודות שירות "ביפון", ובכלל זאת, מופיע שם כי השירות יפעל אך בהינתן חיבור לרשת אלחוטית WIFI [מוצג נ/1], ובהעדר חיבור כאמור, למעשה השירות לא יופעל. הנתבעת מכחישה את חבותה בנזק ומבקשת כי התביעה נגדה תידחה.
5)התובעת טענה לפניי כי נציגי הנתבעת לא הסבירו לה שיש צורך בהתחברות ל-WIFI עת הזמינה את שירות ה-"ביפון". לטענת התובעת, כל אשר נאמר לה, הוא להוריד את היישום ולהשתמש במכשיר הטלפון הנייד כרגיל, וכך היא עשתה.
6)בדיעבד התברר כי בהעדר WIFI, שיחות שניהלה התובעת מתוך סברה שהיא מבצעת במסגרת השירות האמורות, למעשה בוצעו לפי קו מכשיר הטלפון הנייד ולא לפי קו בזק, ולכן חויבה על-ידי חברת פלאפון בהתאם.
דיון והכרעה
7) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.
8) לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הסבריהם, והתרשמתי מדבריהם - אני מקבל את גרסת נציגות הנתבעת. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה לפי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי. מהתמונה הכוללת שהונחה לפני בית המשפט, עולה תמונה ברורה לפיה נציגי הנתבעת סייעו לתובעת בהתקנת היישום האמור במכשיר הטלפון הנייד שלה בכדי שתתאפשר לה גישה לשירות "ביפון". אי-לכך, גם אם אקבל את טענת התובעת לפיה בשום שלב לא הבהירו לה נציגי הנתבעת דבר הצורך בחיבור WIFI, הרי כפי שהוכח לפניי, כלל לא ניתן להפעיל את היישום נשוא השירות ללא WIFI, כפי שהעידה על כך נציגת הנתבעת לפניי: "לקוח שיש לו אינטרנט לא WIFI אחרי שביצע רישום למעשה יפתח את האפליקציה ויקבל חיובי "אין חיבור רשת אלחוטית פעיל רשת אלחוטית אינה זמינה אנא התחבר לרשת אלחוטית לצורך ביצוע שיחות" [שורות 12-15, עמוד 3 בפרוטוקול].
איפוא, ללא התחברות אלחוטית WIFI, למעשה אין אפשרות טכנית להשתמש בשירות "ביפון", כך שאם התובעת ביצעה שיחותיה בחו"ל שלא באמצעות שירות ה-"ביפון", למעשה לא השתמשה בשירות זה, ולא היה ניתן להשתמש בו בהעדר WIFI, ומכאן שאין לה עילת תביעה נגד הנתבעת.
9) בנוסף, אין בידי לקבל טענת התובעת האמורה, לפיה לא הסבירו לה דבר הצורך ב-WIFI משני טעמים נוספים. ראשית - נציגות הנתבעת הציגו לפני בית המשפט דף הסבר שנשלח לתובעת ובו מופיעה ההתניה האמורה [מוצג נ/1, שורות 22-23, עמוד 2 בפרוטוקול]. שנית - הוכח לפניי, כי הגישה לשימוש בשירות אינה אוטומטית אלא נדרשת הזדהות. ללמדך, כי התובעת, משקיימה שיחותיה מחו"ל, מבלי להידרש להזדהות, הייתה צריכה להיות מודעת לכך שהיא למעשה, אינה משתמשת בשירות "ביפון", אלא שיחותיה מתנהלות מהקו הסלולארי שלה, על כל הנגזר מכך מבחינת עלות כספית. התובעת העידה לפניי, כי כאשר הייתה מחייגת מחו"ל הייתה מחייגת רגיל מבלי שתיכנס ליישום האמור [שורות 23-30, עמוד 3 בפרוטוקול].
10) בהקשר זה יש לתהות כי ככל שהתובעת לא ראתה לנכון להפעיל היישום בעת ניהול שיחותיה, כי אז מדוע היה צורך בלהתקין את היישום במכשיר הטלפון הנייד שלה. מצופה היה כי הנתבעת תשים לב לכך שמצד אחד, נתבקשה להתקין יישום לצורך הפעלת השירות, אך מן הצד השני היא ממשיכה לחייג רגיל-כדבריה ולא משתמשת בו. הדבר היה צריך לעורר את חשדה של התובעת, וייתכן כי לו הייתה מבררת זאת בזמן אמת, לא היה נוצר החיוב שנוצר. עם זאת, משמדובר בטעותה של התובעת, אין בכך עילת תביעה נגד הנתבעת.
11)אשר על כן, משהגעתי לכלל מסקנה, כי נציגי הנתבעת הבהירו לתובעת כיצד להשתמש בשירות האמור, וכי ככל הנראה, לא ידעה בסופו של יום להפעיל את השירות האמור בשעת הצורך בשימוש בו, אלא השתמשה בקו הסלולארי שברשותה. מכאן, לא הוכחה עילת תביעה נגד הנתבעת.
12) על כן, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.
בנסיבות העניין ובתחשב בנסיבות התיק, אין חיוב בהוצאות.
על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום.
ניתן היום, ה' תמוז תשע"ד, 03 יולי 2014, בהעדר הצדדים.